בשנת 2016 נחקק חוק בכנסת, לפיו כל זוג מחויב להגיש בקשה ליישוב סכסוך לפני פתיחת הליך של גירושין, משמורת, זמני שהות, מזונות וכיוצ”ב.
את הבקשה ליישוב סכסוך יש להגיש באמצעות טופס מובנה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני. לשתי הערכאות יש סמכות מקבילה בתחום של דיני המשפחה.
מטרת ההליך הינו להפגיש את הצדדים יחדיו, אצל עובדת סוציאלית ביחידת הסיוע הסמוכה לאותה ערכאה שיפוטית שנבחרה על ידי מגיש הבקשה, וזאת לצורך בחינת הדרכים ליישוב הסכסוך, קרי, כיצד ניתן להגיע להבנה והסדרה של הסכסוך.
כאשר אחד מהצדדים מגיש את הבקשה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, אזי במשך 60 ימים מנועים שני הצדדים מלהגיש כל תביעה או בקשה אחרת זה כנגד זה (מלבד בקשות לסעדים דחופים הנוגעים לזמני שהות – דמי מזונות – יציאה קטין מהארץ וכדומה).
מגבלה זאת של ה-60 ימים, נועדה לצורך דיאלוג ומו”מ בין הצדדים מבלי “לרוץ” לבית המשפט/בית הדין.
ניתן להגיש בקשה לקצר את עיכוב ההליכים (את 60 הימים או פחות), ואף ניתן להגיש בקשה לאורכה של 60 הימים.
חשוב לציין כי מי שמגיש את הבקשה כאמור, הוא זה המחליט באיזה ערכאה יידון הסכסוך.
ניתן להגיש בקשה ליישוב סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה, אך את התביעה להגיש בבית הדין הרבני.
לאחר הגשת הבקשה מוזמנים הצדדים כאמור, לפגישה עם עו”ס ביחידת הסיוע.
הצדדים חייבים לקיים פגישה אחת, כאשר ניתן (אך אין חובה), לקיים עד 4 פגישות.
לעובדי יחידת הסיוע אסור ללחוץ או לקבוע דבר בנושא זכויות או חובות הצדדים, והם יכולים רק לסייע ולהמליץ.
לסיכום:
מאחר וישנו “מרוץ סמכויות”, ומי שמגיש את הבקשה ראשון הוא זה שבוחר היכן ינוהל ההליך, ישנה חובה להיוועץ עם עו”ד מומחה בתחום דיני המשפחה “מאוחרי הקלעים” בטרם הגשת הבקשה ובוודאי לאחר מכן לצורך ייעוץ, מו”מ ושמירה על הזכויות.