על פי חוק, מזונות קטינים יהודים נקבע על פי ההלכה היהודית, ועל פי הלכה זאת, על האב ישנה חובה לכלכל את ילדיו הקטינים.
על פי הדין העברי, אב חייב במזונות ילדיו עד גיל 6 , כאשר חובה זו הורחבה עד לגיל 15 ככל שהדבר נוגע לצרכים הכרחיים של הקטינים, כאשר מעבר לכך חובת האב הינה מדין צדקה וכך גם חובת האם.
מזונות מדין צדקה הינם מזונות עבור צרכים כגון: מתנות, בילויים, טיולים וכדומה, אשר אינם חיוניים לקיומם של חיים תקינים של קטינים בניגוד לצרכים חיוניים כגון: מדור, ביגוד, חינוך וכדומה.
מגיל 15 ועד גיל 18, החלוקה בדמי המזונות יהיו באופן יחסי להכנסת ההורים.
בשנים האחרונות, בתי המשפט לענייני משפחה מסתכלים על ההורים כשווים, זאת אומרת בית המשפט מתחשב גם בשכרה של האם, או בפוטנציאל ההשתכרות שלא ולפי זה קובע את דמי המזונות עבור הקטין.
בית המשפט לענייני משפחה דן בנושא מזונות קטינים, כאשר בית הדין הרבני יכול לדון בנושא זה רק כאשר קיימת הסכמה של שני בין הזוג.
יחד עם זאת, גם לאחר פסיקת בית המשפט/בית דין רבני, יכול קטין להגיש תביעה עצמאית למזונות בבית המשפט לענייני משפחה.
במידה והחייב במזונות לא משלם את חובו, יכולה האישה לפנות ללשכת ההוצאה לפועל ולפתוח נגדו בהליכים אשר יחייבו אותו לשלם את דמי המזונות.